סיכום מלא

​​​

מבנה האוגדן וכיצד ללמוד (שער ראשון חלקית והקדמה)
 

• מגילת העצמאות: מייצגת את חלומות ותקוות מייסדי המדינה. היא הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה, מתארת רגעי הקמה קריטיים ומונה עקרונות עתידיים. עליה חתמו 38 חברי מועצת העם, מכל חלקי החברה. היא רגע נדיר של הסכמה. המגילה מנחה עד היום את קובעי המדיניות, מערכת המשפט, מערכת החינוך ואף את צה"ל.

• שער ראשון: ישראל: תעודת זהות: עוסק במבנה ובסמלים של מדינת ישראל, כולל סקירה על רשויותיה ומוסדותיה. מתייחס למשמעות היותו של צה"ל צבא עם במדינה יהודית ודמוקרטית.

• היכרות עם התכנים חיונית: היכרות עם תכני האוגדן חיונית להבנה אמתית ומלאה של מדינת ישראל ודרכי פעולתה.

• הנחיה ללמידה למבחן: קריאה ראשונית של הטקסט כולו, ולאחר מכן חזרה תוך התמקדות בנושאים ובמושגים מודגשים. נדרשת הבנה של ההקשר ההיסטורי והחברתי, לא שינון. במבחן תידרש לכתוב את מילות ההמנון הלאומי (מופיע בשער הראשון), להשלים מפה אילמת (בסוף החוברת), ולענות על שאלות אמריקאיות על כל התכנים. תשומת לב: לענות על שאלות כלליות בלבד ועל נושאים מרכזיים, להבין את החומר.

​

​

​

​​

​​

​

​

​

​

שער שני: הפסיפס הישראלי
 

• עוסק בעולם האמונה היהודי, מיעוטים בישראל ולוח השנה הישראלי. מטרתו להעמיק היכרותך כקצין עם שורשיך ועם התרבות ממנה מגיעים חייליך. כולל התייחסות למספר מושגים בסיסיים בתרבות ובעולם האמונה היהודי, רקע ותיאור קצר של קבוצות המיעוטים, וסקירה של לוח השנה והמועדים המרכזיים.

• מיעוטים בישראל: שונים מקבוצת הרוב בדתם, בתרבותם ובשפתם. חלקם כרתו "ברית דמים" עם ישראל, אחרים מסתייגים מהגדרתה כיהודית ודמוקרטית.

• פערים בין מיעוטים לרוב: קיימים פערים בנתונים סטטיסטיים כמו אחוז זכאות לבגרות, השתתפות בכוח העבודה, ומדדי הכנסה נמוכים יותר אצל המיעוטים. זהו אתגר מתמיד לישראל.

• חובות אזרחיות: אי שוויון בא לידי ביטוי בחובות האזרחיות. על היהודים חל גיוס חובה לגברים ולנשים, על הדרוזים והצ'רקסים חל גיוס חובה לגברים.

• הדת הדרוזית: דת סודית, עיקריה ידועים רק לחכמי העדה. מאמינים באל אחד (מונותאיזם), באמיתות נבואות כל הנביאים שלפני הדת הדרוזית וחמישה נביאים דרוזים נוספים (בראשם שועייב). מאמינים בגלגול נשמות. קבר הנביא שועייב בישראל הוא מהמקומות הקדושים לעדה.

• היישוב הערבי: הכפר המסורתי היה מבוסס על בתי אב (חמולות), בתים נבנו סביב חצר פנימית לשמירת פרטיות. בשנים האחרונות עובר תהליכי עיור והופך לערים מודרניות.

• נוצרים בישראל: מרוכזים בגליל ובאזור ירושלים. ישראל קדושה לנוצרים בשל פעילות ישו. בישראל אתרים קדושים רבים לנצרות (כנסיית הקבר, ויה דולורוזה, כנסיית הבשורה, הר הקפיצה, כנסיית הלחם והדגים, כפר נחום). מגוון זרמים נוצריים קיימים.

• קהילת יהודי אתיופיה (ביתא ישראל): התרכזה בצפון-מערב אתיופיה. חיו בכפרים עצמאיים, עסקו בחקלאות. זהותם נשמרה במנותק משאר העולם היהודי. ספר התורה שלהם מכונה "אורית" וכתוב בגעז. לא חגגו חנוכה ופורים. לא הכירו קשר עם קהילות אחרות עד המאה ה-19. תוארו כקהילה שקיימה עצמאות ריבונית ("ממלכת הגדעונים") נגד הקיסרים הנוצרים, עד שהקיסר יסחאק ביטל את עצמאותם ולחץ להתנצר. מצבם הורע עם היחלשות השושלת הסולומונית. הרב עובדיה יוסף ולאחריו הרב שלמה גורן פסקו הלכתית כי הם נמנים עם העם היהודי. המיסיון פעל להדיח אותם מדת אבותם.

• מועדים מרכזיים בלוח השנה היהודי (סקירה חלקית מהמקורות):

  • קריאת התורה: בציבור שלוש פעמים בשבוע (שני, חמישי, שבת). מחולקת לפרשות שנקראות מחזורית, ובחגים קוראים פרשיות מיוחדות.

  • תפילות: שלוש ביום (ערבית, שחרית, מנחה). בשבתות ומועדים נוספת תפילת מוסף. במרכז התפילות "תפילת העמידה" (שמונה עשרה). קיימים נוסחי תפילה שונים בקהילות ישראל.

  • תפילין: מניחים מגיל 13, מכילות 4 פרשיות מהתורה.

  • מזוזה: קלף עם קריאת שמע על משקוף הדלת השמאלי.

  • מצוות התלויות בארץ: מקורן מהמקרא, חלוקה למצוות סוציאליות ומצוות המבטאות קדושת הארץ. כוללות תרומות ומעשרות - חלק מהיבול לכהנים, לוויים ועניים.

  • יום העצמאות: נשיא המדינה עורך קבלת פנים לחיילים/קצינים מצטיינים. חידון התנ"ך העולמי. צה"ל פותח בסיסיו ומקיים תצוגות. בעבר מצעד צה"ל, כיום מטסים ומשטים. במוצאי יום העצמאות נערך טקס הענקת פרסי ישראל. נעשו ניסיונות לחבר הגדות/מסכתות לחג.

  • שמחת בית השואבה: מנהג שהשתנה לאחר חורבן המקדש, נערך גם כיום בחסידויות וקהילות רבות. מצוות ארבעת המינים מרכזית בחג (אתרוג, לולב, הדס, ערבה).

  • חנוכה: נקבע ע"י חז"ל, לא מוזכר בתנ"ך. סיפור נס פך השמן. מצווה מרכזית: הדלקת החנוכייה. מנהג: אכילת מאכלים מטוגנים. במאה האחרונה ציונים ראו בו חשיבות: לימוד מלחמות החשמונאים, כנסים, מסעות לאתרי החשמונאים. ציונות הוסיפה רובד של נטיעות והפרחת השממה. בשנים אחרונות מזוהה עם איכות הסביבה.

  • ט"ו בשבט: במאה ה-17 התפתח מנהג קבלי של סדר אכילת מפירות הארץ. התנועה הציונית הוסיפה נופך של נטיעות, קק"ל פותחת במבצע נטיעות נרחב.

  • פורים: מנהגים: התחפשות, שימוש ברעשן, אכילת אוזני המן. תענית אסתר ב-י"ג באדר. הבדל בזמן החג בין ערים מוקפות חומה לערים לא מוקפות.

  • ל"ג בעומר: י"ח באייר. 3 מסורות קשורות לאירועים בארץ ישראל במאה ה-2 לספירה ולמרד בר כוכבא. רבים מפסיקים מנהגי אבלות של ספירת העומר ביום זה. מדורות בערב ל"ג בעומר. עלייה לקבר רשב"י במירון.

  • שבועות: חג מתן תורה וחג הקציר/ביכורים. מנהגים: תיקון ליל שבועות (לימוד כל הלילה), קישוט בתי כנסת/בתים בירק, מאכלי חלב, קריאת מגילת רות. צוין באופן ייחודי ע"י התנועה הציונית וההתיישבות העובדת. בשנים אחרונות נפוץ לימוד בערבי החג.

  • צומות: צום גדליה (ג' בתשרי) - לזכר רצח גדליה בן אחיקם, שסימל תחילת הגלות. מיתת צדיקים שקולה לשריפת בית אלוהינו. צום י' בטבת - לזכר תחילת המצור הבבלי על ירושלים. הרבנות הראשית קבעה אותו כיום הקדיש הכללי לנספי השואה שיום מותם לא ידוע.

• מועדים מרכזיים בלוח השנה המוסלמי (סקירה חלקית מהמקורות):

  • עיד אל-אדחא (חג הקורבן): זכר לכניעת אברהם לאל. רבים שוחטים כבש ואוכלים/מחלקים לעניים. התכנסות משפחתית/שבטית, תפילות מיוחדות.

  • רמדאן: חודש התגלות הקוראן למוחמד. צום מעלות השחר עד השקיעה (אוכל, שתייה, עישון, יחסי אישות). מהות הצום: טיהור הגוף והנפש, משמעת עצמית. מרבים לשהות במסגד. מציינים את לילת אל-קאדר. הצום מתחיל בארוחת "סחור" ומסתיים בארוחת שקיעת החמה.

שער שלישי: תולדות עם ישראל
 

• עוסק בסיפור ההיסטורי של העם היהודי מהעת העתיקה עד ראשית הציונות. הנחת יסוד: היכרות עם העבר הלאומי והמורשת ההיסטורית חיונית להבנת ההווה ופיתוח העתיד. הסקירה אינה מקיפה או מדעית, אלא מציינת אירועים/תקופות שנצרבו בזיכרון היהודי המשותף.

• יציאת מצרים ונדודים במדבר: בהובלת משה, קבלת התורה בסיני.

• כניסה לארץ ישראל: בהנהגת יהושע בן נון. התיישבות השבטים בארץ. עדויות ארכיאולוגיות מראות תנופה יישובית (תקופת הברזל). מאפיין התנחלות: בית ארבעת המרחבים. אזורי ההתיישבות הותירו רישומם על שמות גאוגרפיים כיום (חטיבות מרחביות בצה"ל, מועצות אזוריות, גוש דן).

• תקופת השופטים: לאחר מות יהושע, לא התבססה הנהגה מרכזית, מקומו נתפס ע"י שופטים (מנהיגים אזוריים). הצליחו לאחד שבטים נגד איומים.

• שיבת ציון: הצהרת כורש אפשרה חזרת יהודים מגלות בבל. גל עלייה ראשון בהנהגת ששבצר וזרובבל. ניסו לחדש עבודת הקורבנות, נתקלו בהתנגדות.

• עזרא ונחמיה: עזרא הסופר הוביל גל עלייה נוסף, פעל לחיזוק קיום המצוות וההיכרות עם התורה. נחמיה פעל לצידו: שיקום חומות ירושלים, שיפור מצב העם, סיוע דתי. נתקלו בקשיים. בניית החומות תוארה באופן ציורי (עבודה ביד אחת ונשק ביד השנייה).

• מרד בר כוכבא: פרוץ המרד על רקע גזירות אדריאנוס (איסור על המילה), מצב כלכלי קשה ותקוות משיחיות. הונהג ע"י שמעון בר כוסבא (בר כוכבא), נתמך ע"י חכמים וציבור רחב. הוכנה תשתית למרד (מערכות תת-קרקעיות, פגיעה בייצור נשק רומי, ריתוק כוחות גדולים).

• דיכוי המרד והשלכותיו: הרומאים (בהנהגת יוליוס סברוס) הכניעו את המרד באלימות ואכזריות. הוטלו גזירות שמד (איסור לימוד תורה, התקהלות בבתי כנסת, מילה). הגזירות בוטלו ע"י אנטונינוס פיוס. החיים היהודיים שוקמו בהדרגה, המרכז עבר לגליל.

• רבי יהודה הנשיא והמשנה: בסוף המאה ה-2 לספירה, רבי יהודה הנשיא קיבל את הנהגת הקהילה. מפעלו המרכזי: כינוס המסורות ההלכתיות לחיבור כתוב – המשנה. פועלו עיצב את העולם היהודי. פעל לכונן חיים נורמליים וליחסים תקינים עם הרומאים.

• רש"י והתוספות: רש"י (ר' שלמה יצחקי, צרפת, המאה ה-11) - פירושו על התורה והתלמוד מרכזי. עסק גם בפסיקת הלכה. פירושו כתוב בכתב מיוחד ("כתב רש"י") כדי להבדיל מהטקסט הראשי. צאצאיו המשיכו את דרכו (רשב"ם, רבנו תם). תוספות: הערות ותוספות על פירוש רש"י לתלמוד הבבלי, נקבצו בחיבורים קולקטיביים באשכנז וצרפת.

• הרמב"ם ומורה נבוכים: ר' משה בן מימון (הרמב"ם, ספרד-מצרים, המאה ה-12). פרסם את "מורה נבוכים" - ספר פילוסופי לתלמיד "הנבוך" שמוצא פער בין התורה לפילוסופיה. הספר עורר התנגדות רבה. המקור מדגיש ציטוט על עומק ההלכה וסבלנות הרב כלפי תלמידים שלא הבינו.

• השסע בין שומרי מצוות לאחרים: רעיונות של המשכילים על שפה ונימוס (התייחסות רחבה לשיפור הליכות החיים) התנגשו עם עקרונות דתיים, ויצרו שסע גדול בעם היהודי. חלק מהמשכילים ביקשו לצמצם את היהדות למישור הדתי בלבד, בניכוי אלמנטים תרבותיים ולאומיים, וטענו שהם אזרחי ארצות מוצאם בני דת משה.

שער רביעי: ימי שואה
 

• עוסק בהתפתחות האנטישמיות, עליית הנאצים, רדיפה והשמדת היהודים, ניסיונות הצלה ומרד, ואירועים המדגימים השפעת השואה על ישראל הצעירה.

• התפתחות האנטישמיות: כבר בעולם ההלניסטי-רומי היו טענות אנטי-יהודיות, ביטאו שנאת זרים, על רקע שוני במנהגים. עם התפשטות הנצרות, הופיעו מגמות אנטישמיות דתיות - הכנסייה ראתה ביהודים את "רוצחי האל". היהודים צוירו כמי שמתפרנסים שלא ביושר מניצול כלכלי (הלוואה בריבית, מקצוע שנכפה עליהם).

• אנטישמיות מודרנית: לבשה גוון של גזענות "מדעית" שהחליפה את העקרונות הדתיים. התפתחות תחומים מדעיים הובילה לחלוקת בני אדם לגזעים, מדרג ומלחמה ביניהם. רעיונות אלו הפכו רווחים, ועליהם התפתחה האידיאולוגיה הנאצית.

• גטאות: הוקמו בהדרגה בערי פולין, רובעים נפרדים ליהודים. שימוש הנאצים במונח היה מטעה, כחלק ממדיניות הריכוז והבידוד. הצפיפות והתנאים בגטאות היו קשים. אפשרויות היציאה הצטמצמו. גירוש היהודים לנגד עיני השכנים שרובם עמדו מן הצד.

• מחנות השמדה: רבים מיהודי מערב אירופה שולחו למזרח למחנות ההשמדה שם בוצע "הפתרון הסופי". עדויות מתארות את התנאים הנוראיים והרצון למות.

• "עמידה מנגד" והצלה: הוצאה לפועל של תכנית ההשמדה התאפשרה על רקע עמידה מנגד, ולעתים שיתוף פעולה של האוכלוסייה הסובבת. הישרדות יהודים דרשה עזרה מגורמים לא-יהודיים שסיכנו עצמם.

• חסידי אומות העולם: בודדים וקבוצות שסייעו ליהודים תוך סיכון עצמי וללא תמורה. פעלו בכל אירופה. רובם היו אנשים רגילים, חלקם אידיאולוגיים/דתיים, אחרים מתוך מגמה אנושית פשוטה. פעולות ההצלה לבשו פנים שונות (הנפקת ויזות, הסתרה בבתים, ניצול יחסי אמון).

• מרידות ופרטיזנים: מרידות התרחשו בכמה גטאות, הגדול ביותר בגטו ורשה. מרידות גם במחנות ההשמדה (סוביבור, טרבלינקה, אושוויץ). יהודים שברחו הצטרפו לקבוצות פרטיזנים ביערות (יהודים ולא יהודים).

• מחנות העקורים ומחנות המעצר: ניצולי שואה שנותרו לאחר המלחמה רוכזו במחנות עקורים (בשטחי מחנות נאציים לשעבר). פיתחו בהם חיי תרבות, חינוך וחברה. יהודים שביקשו לעלות לארץ נתקלו במגבלות בריטיות, נעצרו ונכלאו במחנות מעצר בקפריסין. בעיית הפליטים נפתרה עם הקמת ישראל וקליטתם בה.

• משפט אייכמן: משפטו חשף את מעורבותו בהשמדת יהודי אירופה. הוצגו עדויות ניצולים ומסמכים. אייכמן נדון למוות (גזר הדין היחיד בתולדות המדינה). המשפט הביא לשינוי היסטורי בתפיסת החברה הישראלית ביחס לשואה, בייחוד אצל הדור הצעיר.

• הסכם השילומים: מאבק קשה ודרמטי. מתנגדיו טענו שיש בו עוול מוסרי (מחילה רשמית לנאצים, קביעת מחיר לסבל). תומכיו (בן גוריון) טענו שיסייע למשבר הכלכלי החמור. בן גוריון טבע את המושג "גרמניה האחרת".

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

שער חמישי: בדרך לעצמאות
 

• עוסק בהתבססות היישוב היהודי בארץ ישראל ובמאבקו להכרה בינלאומית ועצמאות. תקופה מכוננת המשפיעה על מדינת ישראל עד היום.

• היישוב הישן והיישוב החדש: יישוב קטן של יהודים דתיים בארבע ערי הקודש ("היישוב הישן"). החל מהעלייה הראשונה הגיעו עולים חדשים ("היישוב החדש").

• התיישבות מחוץ לחומות ירושלים: עד אמצע המאה ה-19 העיר הייתה מוגבלת לחומות, צפיפות ומצב תברואתי קשים. ראשונים להתיישב מחוץ לחומות היו נציגי מעצמות אירופאיות. התיישבות יהודית החלה ביוזמות פילנתרופיות (משה מונטיפיורי).

• העלייה הראשונה: יצרה לראשונה יישובים ומוסדות עצמאיים. רכישת אדמות, הכשרתן לחקלאות, סלילת דרכים, תשתית ליישוב מודרני, פעילות חברתית ותרבותית, דגש על בתי ספר ועברית. עולים נתקלו בקשיים כלכליים וחברתיים, נעזרו בברון רוטשילד.

• העלייה השנייה: (1904-1914). הגיעה קבוצה של ציונים סוציאליסטיים, בעלי אורח חיים חילוני, אידאולוגיים, נחושים לעשייה פיזית. יצרו את אחוזת בית (לימים תל אביב). הדגישו את חשיבות כיבוש העבודה (עבודת אדמה ועבודת כפיים) כדרך להבראת העם היהודי. התגלע סכסוך עם בני המושבות שהעסיקו פועלים ערבים.

• הקבוצה והקיבוץ: חלוצי העלייה השנייה חיפשו דרך לקיים עקרונות אידאולוגיים (חברה צודקת ושוויונית על בסיס סוציאליסטי). העלו רעיון הקבוצה, שהפך לקיבוץ.

• תחיית הלשון העברית: יפו הפכה למרכז להפצת וחידוש העברית כשפה מודרנית. הוקמו בתי ספר עבריים, סופרים כתבו בעברית. בתי הספר במושבות, קיבוצים ומושבים היו מוקד לשימוש בעברית. מורים מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות השפה. נוצר דור ראשון שהעברית שפת אמו. הונחלה בנחישות (קנסות למי שלא דיבר בעברית, שיעורי ערב).

• העלייה הרביעית והחמישית: העלייה הרביעית (אמצע שנות ה-20) הגיעה בעיקר מפולין על רקע משבר כלכלי והגבלת הגירה למדינות אחרות. הגדילה את היישוב היהודי משמעותית. עלייה זו הושפעה מהעולים מגרמניה ששמרו על ייחודם התרבותי (שמירה על גרמנית, עיתונים). רבים היו בעלי מקצועות אקדמיים.

• המאורעות וההגנה: שורה של התנגשויות אלימות בין יהודים לערבים החל מ-1920. ההתקפות הערביות היו פעולות מתוכננות של קבוצות חמושות. שיתוף הפעולה בין היהודים לבריטים גבר. גויסו שוטרים יהודים ("נוטרים") שקיבלו נשק מהבריטים. הוקמו פלוגות הלילה המיוחדות ע"י אורד וינגייט.

• מדיניות ההבלגה: מוסדות היישוב נקטו במדיניות זו, לפיה יש להבליג על פעולות טרור ערביות ולא להגיב בפעולות טרור נגדיות נגד חפים מפשע. כוח המגן המרכזי של היישוב, ההגנה, פעל ע"פ מדיניות זו.

• האצ"ל והתגובה לפעולות ערביות: האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) סבר שיש לגבות את מחיר הדמים מן הצד הערבי וביצע פעולות שכללו פגיעה באוכלוסייה אזרחית, בניגוד לעמדת מוסדות היישוב.

• המוסדות הלאומיים: בתקופת היישוב היו מוסדות וולונטריים (התנדבותיים). הייתה להם סמכות רחבה ביישוב. נתפסו כנציגים היחידים מול שלטונות המנדט. טיפחו ופיקחו על המערכת הביטחונית הצעירה והפעילו שירותים קדם-מדיניים. פעלו עד הקמת המדינה וקיבלו את ההחלטה על הקמתה.

• המעבר מיישוב למדינה - ממלכתיות: מדינת ישראל לא נבנתה יש מאין, מוסדותיה החדשים נסמכו על מוסדות היישוב. מערכות החינוך, הבריאות והסעד נבנו על התשתית הארגונית של היישוב. צה"ל אימץ את שם ההגנה ונחשב יורשה. הגושים הפוליטיים של היישוב נשארו דומיננטיים. נדרש שינוי תפיסה עקרוני, שסוכם ע"י בן גוריון במושג ממלכתיות. מוסדות המדינה הם רשמיים בעלי סמכות חוקית מחייבת, כל תושב חייב להשתתף ולציית.
   

שער שישי: סיפורה של מדינה
 

• עוסק במורשת מדינת ישראל: סקירת עליות מרכזיות, מוקדי מתיחות ודיון בחברה, נשיאים, ראשי ממשלה וראשי מטכ"ל. מטרה: העמקת היכרות עם החברה הישראלית, מנהיגיה ומורשתה ההיסטורית.

• קליטת העלייה ההמונית: העלייה ההמונית לאחר הקמת המדינה הגדילה את אוכלוסיית ישראל משמעותית. העולים שוכנו במעברות (שיכונים זמניים). הועסקו בעבודות יזומות (ייעור, סיקול אבנים). בהמשך הוקמו מושבי עולים ועיירות פיתוח. המצב היה קשה, מרחק ממרכז הארץ יצר תסכול. העלייה החריפה בעיות כלכליות, הביאה את המדינה לסף קריסה.

• משטר הצנע (קיצוב): המדינה פיקחה על מוצרים, הקצתה תלושים לרכישה כדי לחלק את המשאבים המעטים באופן שווה ולמנוע רעב. פגע בחופש הקניין, יצר "שוק שחור". הציבור סבל ממחסור. למרות השאיפה לצמצם פערים, המדיניות לא מנעה היווצרות שסע חברתי.

• מוקדי מתיחות בחברה הישראלית:

  • הפנתרים השחורים: תנועת מחאה שמרכזה בשכונת מוסררה בירושלים. מוחים טענו לאפליה על רקע מוצא עדתי. היו בני עולים או הגיעו בילדות המוקדמת. טענו שלא מצליחים להתקדם כלכלית וחברתית, נותרים בשוליים. יזמו הפגנות ופעולות מחאה (גניבת חלב מחלביה והעברתו לשכונות העולים). המנשר שלהם טען לקיפוח ממוסד. שורשי המחאה קשורים גם לאירועי ואדי סאליב (1959).

  • השסע בין יונים לנצים: בעקבות הסכמי שביתת הנשק ובהמשך תהליך השלום, נוצר מתח מרכזי בחברה הישראלית בין "יונים" שתמכו בויתורים טריטוריאליים לשם שלום, לבין "נצים" שהתנגדו לכך.

• שינויים פוליטיים: תהליכים חברתיים/דמוגרפיים/תרבותיים שחקו את מעמד מפא"י ותנועת העבודה. בשנות ה-60 חירות והליברלים יצרו את גח"ל (גוש חירות ליברלים), כוח פוליטי משמעותי שהתעצב כאלטרנטיבה שלטונית. גח"ל נכנסה לממשלה לראשונה לפני מלחמת ששת הימים.
   

שער שביעי: ביטחון ישראל
 

• עוסק בביטחון ישראל: מתחיל בתיאור ארגוני כוח המגן העברי וממשיך בסקירת מלחמות ישראל ומבצעים. היכרות עם התכנים חיונית להבנת המציאות הביטחונית ולמורשת הקרב של צה"ל.

• ארגוני כוח המגן העברי:

  • ההגנה: ארגון צבאי למחצה, הוקם ב-1920. היה תחת פיקוח הסתדרות העובדים ונציגי המחנה האזרחי. עסקו בהברחת נשק, שיתוף פעולה עם הבריטים (נוטרות, פלוגות הלילה), הקמת פלוגות שדה (פו"ש) להתקפות יזומות, השתתפות בפעולות "חומה ומגדל" ו"ההעפלה". נקטו במדיניות הבלגה.

  • האצ"ל (ארגון צבאי לאומי): סבר שיש להגיב בפעולות טרור נגד האוכלוסייה הערבית, בניגוד לעמדת מוסדות היישוב.

  • גדנ"ע (גדודי נוער): מסגרת טרום-צבאית משנות ה-20 למתן הכשרה צבאית בסיסית לנוער. שימש תפקיד מכריע במלחמת העצמאות. פורק כמסגרת עצמאית בשנות ה-90.

  • פלמ"ח: נידון בפרק נפרד בהמשך.

• מלחמת העצמאות (1947-1949): פרצה יום לאחר החלטת האו"ם על חלוקה. החלה בלחימה ללא קווי חזית ברורים, התקפות ערביות על שכונות ספר, תחבורה, יישובים. כוחות ההגנה היו בעיקר הגנתיים. הבריטים התכוננו לפינוי וניסו לקיים סדר.

  • שלב הפלישה הערבית: כוחות המגן לא היו מאורגנים תחת פיקוד אחד. הכוחות הישראליים היו נחותים בציוד, אך הצליחו לבלום את כוחות האויב בחודש הראשון. היישובים ומגניהם נטלו חלק חשוב בבלימה.

  • זירות הלחימה: צבא מצרים פלש מדרום בשני מאמצים (חוף, מזרחה דרך באר שבע וירושלים), נבלם ליד גשר "עד הלום". הלגיון הערבי (ירדן) תקף בירושלים, נבלם. הרובע היהודי בעיר העתיקה נפל. כוחות הלגיון ניתקו את הדרך לירושלים בלטרון. נפרצה דרך חלופית ("דרך בורמה"). צבא עיראק נבלם בעמק הירדן והעתיק מאמץ לשומרון.

  • הפוגות ומבצעים: ישראל נאלצה להתמודד שוב ושוב עם איומים על קיומה מאז המלחמה. המלחמה נמשכה שבעה מבצעים מרכזיים (לא מוזכרים כולם במפורש במקורות שניתנו), ביניהם "כיס פלוג'ה".

• הסכמי שביתת הנשק ("הקו הירוק"): נחתמו בתום המלחמה, היו זמניים בהגדרתם אך הפכו לגבולות ישראל. גבול יבשתי ארוך שחצה את ירושלים, חילק כפרים ואדמות. נוצרו שטחים מפורזים. ישראל ומדינות ערב נחלקו בנוגע לכללים בשטחים אלה.

• הסתננות: תופעת הסתננות לישראל החלה בשלהי המלחמה וגברה בשנים הבאות. הסכמי שביתת הנשק אסרו חציית גבול ע"י אזרחים, אך ערבים חצו כדי להציל רכוש או לקצור יבול. בהדרגה שינתה ההסתננות את פניה.

• מלחמת ששת הימים (1967): ישראל נאלצה להתמודד עם איומים. במבצע מקדים השמיד חיל האוויר את חילות האוויר של מצרים, סוריה, ירדן ועיראק. צה"ל פעל ב-3 חזיתות: חזית מצרים (חדירה לסיני), חזית ירדן (כיבוש הגדה המערבית כולל ירושלים המזרחית), חזית סוריה (כיבוש רמת הגולן). הפעולה אפשרה פעילות בלתי מופרעת של צה"ל.

• מלחמת יום הכיפורים (1973): נמנית על שבע מערכות ישראל.

• מבצע אנטבה (1976): פעולה נועזת במרחק אלפי קילומטרים מישראל. חילוץ חטופים מטרמינל ישן באנטבה, אוגנדה. הטיסה והנחיתה היו ללא הפרעה. כוח השחרור הפתיע את המחבלים ושחרר את החטופים.

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

נספח (חלקית)

​

• מפה של ארץ ישראל: כולל סקירה קצרה על אזוריה המרכזיים. (לא מופיע במקורות שניתנו מעבר לאזכור קיומה ונדרש השלמתה במבחן).

מושגי יסוד מתוך פרק תחקיר

• תחקיר: חקירה מפורטת של ביצוע משימה מול מטרה/תוצאות, לשם מיצוי ידיעות. תכליתו: לשפר מועילות מבצעית ולמנוע הישנות אירועים בלתי רצויים. תחקיר צופה לעתיד, בשונה מחקירה פלילית. כלי מקצועי של המפקד, יחידה המקיימת מדיניות למידה באמצעות תחקיר משתבחת מקצועית.

• מטרה ויעדים: לקבל מידע לקביעת ממצאים, להסיק מסקנות, להפיק לקחים וליישמם.

• דו"ח תחקיר: סיכום האירוע ותחקורו. כולל:

  • תיאור מלא ומפורט של רצף ההתרחשות, תוך שמירה על סדר כרונולוגי וציון זמנים.

  • ממצאים נוספים: לא כרונולוגיים, מצביעים על תהליכים קשורים לתוצאות (גורמים תורמים). חשובים לתמיכה במסקנות עתידיות. נכתבים בקטגוריות ע"פ נושאים, ברמת פירוט גבוהה. יש לציין רק ממצאים נוספים שלגביהם יש מסקנות.

  • מסקנה: תוצאה או תולדה של עיון וניתוח ממצאי תחקיר.

  • לקח: החלטה לתקן ליקוי, למלא חסר או לחזק יתרון. חדשני, הופק מניתוח ממצאים ומסקנות. למעשה, מימוש המסקנות למניעת אירועי בטיחות עתידיים. המפקד צריך להשקיע בקביעת הלקחים, להבטיח שהם עומדים במבחן אפקטיביות (יובילו לחלופה טובה ובטוחה יותר). לכל לקח יש לקבוע אחראי ומסגרת זמן לביצוע.

  • המלצות: אמירה המצביעה על צורך לתקן ליקוי/חסר/לחזק יתרון, חדשנית, מניתוח ממצאים/מסקנות. למפקד אין סמכות להפוך המלצה להוראה. אם לקח מעבר לסמכות המפקד, הוא יופנה לרמה ממונה או סמכות מקצועית. חשובות ללמידה רחבה יותר מאשר המסגרת בה אירע האירוע.

  • סיכום מפקד: התייחסות חופשית בסוף הדו"ח להעברת המסר הפיקודי במילותיו.
     

מושגי יסוד מתוך פרק טיפול בפצוע בשדה קרב
 

• סכנה עיקרית לפצוע חסר הכרה לא מדמם: חנק מחסימת נתיב אוויר.

• סימנים לחסימת נתיב אוויר: התרחבות נחיריים/בית חזה, אי שקט, נשימה חלקית, חיוורון, כחלון, חוסר הכרה.

• שרשרת המוות באיבוד הכרה: אובדן הכרה -> אובדן רפלקסים (שיעול, בליעה, טונוס שרירים) -> חדירת גופים זרים/הפרשות/תוכן קיבה לקנה הנשימה, צניחת בסיס לשון -> חסימת נתיב אוויר (חנק) -> דום נשימה -> דום לב -> מוות.

• קטגוריות פצועים: קלים (לא ימותו ללא טיפול), קשים (ימותו מהר ללא טיפול), בינוניים (ימותו ללא טיפול אך לא מיד). פצועים בינוניים דורשים טיפול ופינוי מהיר ככל האפשר.

• סיבות לפינוי נפגעים:

  • אג"מית (מבצעית): הלחימה נמשכת, יש לפנות נפגעים להמשך פעילות.

  • מוראלית: לוחם שיודע שידאגו לפנותו יהיה בעל מורל גבוה יותר. לוחם דואג לחבריו ישקוט כשיראה אותם מטופלים ומפונים מהרה.

• שרשרת הפינוי הרפואי: רמה חולייתית (במחלקה), רמה פלוגתית (חובש פלוגתי), רמה גדודית (תאג"ד).
   

מושגי יסוד מתוך פרק ניווט
 

• מרחקים במפה: המפה מציגה רווח אווירי (מרחק בקו ישר), לא את המרחק שיש לעבור בפועל. מרחק בפועל יהיה גדול מהמרחק האווירי. חשוב למדוד במקטעים בנחל לדיוק מירבי.

• סוגי צורות שטח (תבליט):

  • כיפה: נקודת שיא גובה, מסומנת במפה ע"י קווים סגורים. ירידה מכיפה היא תמיד במגמת ירידה.

  • שלוחה: חלק בולט ממדרון, יורד מכיפה או רכס. קווי הגובה בצורת האות U פונים כלפי מטה. כל שלוחה יורדת לפיצול נחלים, ניתן להיעזר בה למצוא מפגש נחלים.

  • גיא: ההיפך משלוחה, השקעה במדרון. לרוב מסומן בקו כחול (לא תמיד). אם השלוחה פונה לכיפה, הגיא פונה לרכס. מוביל לאוכף בקצהו העליון ולנחל/ערוץ בקצהו התחתון. כל הגאיות מתנקזים לנחל. בגיא שלושה כיווני עלייה וכיוון אחד ירידה (רק דרך גיא).

  • כתף: קטע מתון יותר שקטע את שיפוע המדרון.

  • מדרון: כל השטח בין קו הרכס לקו האפיק, מורכב מגאיות ושלוחות.

• שיפוע מדרון: מידת התלילות של צורת שטח. סוג המדרון נקבע לפי שיפועו.

  • מדרון קבוע: בעל שיפוע אחיד (מתון או תלול), הרווח האווירי בין קווי הגובה קבוע.

    • מדרון תלול: נוטה בזווית חדה, קווי הגובה צפופים (רווח אווירי קטן).

    • מדרון מתון: אינו חד, קווי הגובה דלילים (רווח אווירי גדול).

  • מצוק: סוג של שיפוע תלול מאוד, מסומן בסימון מוסכם.

  • מדרון משתנה: מכיל כמה סוגי מדרונות שונים ללא חוקיות.

    • מדרון קמור: תלול בחלקו התחתון והופך למתון לפסגתו.

    • מדרון קעור: מתון בתחתיתו והופך לתלול לפסגתו.

    • מדרון עם כתף: שיפועו נקטע ע"י מישור (כתף).
       

מושגי יסוד מתוך פרק קשר
 

• כינויים נפוצים ברשת הקשר: גלגלים (רכב), משה (מטווח), שחור (כביש), עגולה (שעה), קטנה (דקה), קטנטנה (שנייה), אנגליה/א' (אישור), תאילנד (התחלה), סיום, מוקי (התמקמות), מושי מושי (משיב מיקום), מכלאות (מחנה/בסיס), מקל (רובה), מתנה (מטען), סוכריות (תחמושת), חמים וטעים (אוכל), נוזלים לבנים (מים), נוזלים אדומים (דלק), נוכחי (קשר צבאי), משני (טלפון), משני נייד (טלפון סלולארי).

• מונחים בפעולת קשר: המתנתי (חכה לפינוי רשת/מאזין), העבר דרכך ל... (העבר הודעה), עד כאן (הפסקה לווידוא הבנה), חיובי (כן), שלילי (לא).
   

מושגי יסוד מתוך פרק קליעה
 

• גיחון: ראשי תיבות: גריפה, יישור, הגבהה, חביקה, נעילה. פעולות במכלול הפנימי של הנשק (גריפת כדור מהמחסנית, יישורו והגבהתו לבית הבליעה).

• שרשרת ירי: לחיצה על ההדק -> שחרור הפטיש -> הפטיש מכה בנוקר -> הנוקר מכה בפיקת הכדור -> הפיקה מציתה את אבק השריפה בתרמיל -> בעירת אבק השריפה יוצרת גזים הדוחפים את הקליע מחוץ לתרמיל אל הקנה ויוצא מקדח הקנה.

• פעולה לאחור (שח"ף): חלק מהגזים חוזר דרך חריר הגזים ודוחף את המחלק לאחור. שלבים: שחרור, חליצה, פליטה.

• משחק המישורים: פעולה שמקלה על החייל להתמקד בלהב (הכוונת הקדמית) ומפחיתה טשטוש. להתמקד בלהב, אח"כ מטרה, אח"כ שוב בלהב בעת סחיטת הדק. להקפיד על כוונות זקופות.

• נשימה בירי: נשימה טבעית שמשתלבת בירי. בירי צבאי (לאחר מאמץ) תמיד יורים עם אוויר בריאות, מאפשר הפוגה ארוכה יותר ויציבות.

• מצב אפס: בדיקה עצמית של היורה לוודא יחס נכון בין מצב הגוף למטרה. מתבצע בכניסה למצב ירי ולפני התחלת הירי. מאפשר לתקן מצב גוף רובה שיתאים לנקודת מכוון רצויה.

• איפוס: כיום לא משתמשים ב"איפוס קרבי" עם איפוסונים. משתמשים במטרה גדולה מתחת למטרת האיפוס כדי לראות פגיעות ולהזיז נקישות בנשק. איפוסונים מיועדים למקצה איפוס בלבד.

• מצב שכיבה: המצב האידיאלי ביותר לירי, עדיף על אחרים. מקנה יציבות (ריבוי נקודות מגע עם הקרקע). היורה הכי פחות חשוף לאש האויב. מוסבר ירי סטאטי המתבסס על "שבעת עקרונות הקליעה", מיושם בעיקר באיפוס. בקרב/אחרי מאמץ יש לשאוף ליישם את העקרונות.

• תפעול מעצור המחייב הוצאת מחסנית: עדיפות לתפעול המעצור, אח"כ לטפל במחסנית. טיפול במחסנית משתנה במצב לחימה.

  • רתק: להניח מחסנית על היד ולהחזיר לאפוד/בגמר הפוגה.

  • דילוגים: להניח מחסנית על הקרקע או תלויה על הנשק, לקחת אותה לדילוג הבא ולהכניס לכיס נוח/זמין.

  • הסתערות: להשליך את המחסנית לקרקע.

• סימולטור קליעה: יכולותיו מוגבלות לדמות מציאות (מענה ויזואלי בלבד). החייל צריך להתאמן גם בתנאי שטח אמיתיים.

• שיטת דימוי רשף: הכנת סטיקלייטים קטנים או מריחת נוזל סטיקלייט על פלנלית ותלייתם על קדח הקנה במטרת הקרטון. תרגול ירי על מה שרואים (הרשף המדומה).